החלטה בתיק ע"מ 1858/09

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה אחת של שידול לתקיפה בשל מעשים שעשה לפי הנטען לפני כ-8 שנים, ועבירה נוספת של החזקת כלי ירייה על שהחזיק ברשותו בלא היתר אקדח מסוג 14, החל מחודש יולי ועד ליום מעצרו. בימ"ש קמא קבע כי אין בפרט האישום הראשון כדי להקים עילה למעצר, נוכח הזמן הרב שחלף ממועד ביצוע העבירה. לעומת זאת, ציין ביהמ"ש כי יש ראיות לכאורה לעבירה שבפרט האישום השני, ומאחר שמדובר בעבירה שיש בה כדי לבסס עילה של מסוכנות, החליט השופט הנכבד קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

העורר אינו משלים עם ההחלטה, ובהודעת ערר מפורטת מאוד טוען בא כוחו כי יש בעיית זיהוי קשה של העורר, אשר לא נזכר באותו שם באמרות השונות. הסנגור טוען עוד כי עברו של העורר נקי, וכי בשתי הזדמנויות שונות בעבר סייע העורר לשתי נשים יהודיות שנקלעו לאזור מגוריו וגונן עליהן לבל יאונה להן רע, ולכן לא נשקפת מסוכנות ממנו. לכן, עותר העורר לשחרורו לחלופת מעצר. לעומת זאת, התביעה טוענת כי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. הראיה העיקרית נגד העורר נמצאת באמרותיו במשטרה של עד תביעה 3 והאמור בכתב האישום מתבסס למעשה על אותן אמרות. דא עקא, שמו המלא של העורר כפי שמופיע בכתב האישום הוא עווד מחמד ג'ומעה עווד חזמה, ואילו השם שמופיע באמרות של העד הוא עווד מוחסן חזמה, כלומר לא רק שמדובר בשם משולש ולא מרובע, אלא שהשם האמצעי שעליו העד חוזר בכל פעם באמרותיו, כלל אינו שמו של העורר, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך (על הקושי הראייתי שנובע משיבוש בשם של נאשם ראו ע"מ 3072/08 וכן ע"מ 1189/08) .

יתרה מזו, ההפללה באשר להחזקת האקדח נזכרת באמרה השנייה של העד מיום 15/03/09, ובה העד מזכיר רק שם כפול עווד חזמה, וגם נוסח הדברים מהוסס במידה מסוימת, שכן העד מדגיש כי לדעתו ראה את עווד חזמה הנ"ל עם אקדח. בין אם המילה "לדעתי" הנזכרת באמרה מתייחסת לזהות האדם, ובין אם היא מתייחסת לעניין נשיאת הנשק, כפי שטען התובע, משתמעת ממנה הסתייגות מסוימת ביחס לאמינות הדברים.

העורר עצמו מכחיש מכל וכל כי נשא אקדח, והוא אף מספק הסבר מדוע הוא נראה כנושא נשק. לדבריו, הוא נושא עמו מכשיר קשר של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים שהוא משרת בהם, וכשהמכשיר נישא על מותניו מתחת לחולצה, זה נראה כאילו הוא נושא נשק. ההסבר אינו נראה מופרך על פניו, והוא עולה בקנה אחד עם הנימה המסויגת שעולה מדבריו של העד המפליל עצמו בעניין זה. בנסיבות אלה, מתקהה במידה מסוימת גם עוקצה של עילת המסוכנות.

כידוע, הלכה פסוקה היא כי עוצמת הראיות יכולה להשפיע על מידת ההגבלה על חירותו של אדם, וקושי בראיות מחזק את הצורך לבחון חלופת מעצר(ראו ע"מ 2188/08 וראו עוד לאחרונה בש"פ 1459/09 (טרם פורסם)). בנסיבות שלפנינו, המשקל המצטבר של הקושי בזיהוי ביחד עם העילה המוחלשת, הביא אותי למסקנה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, ולאפשר את שחרורו של העורר בתנאים מגבילים, אשר יהיה בהם כדי להבטיח את התייצבותו של העורר להמשך ההליכים המשפטיים בעניינו.

נוכח האמור, התוצאה היא שאני מקבל את ערר ההגנה, ומורה על שחרורו של העורר ממעצר, לאחר שימלא את התנאים הבאים:

1. הפקדת 20000 ש"ח במזומן;
2. החתמת שני ערבים צד ג', אשר לפחות אחד מהם בעל אזרחות ישראלית או בעל רישיון עבודה קבוע בישראל, על סך 15000 ש"ח כל אחד;
3. מוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד העורר, ועליו להפקיד את דרכונו במזכירות בית המשפט;

ניתנה והודעה היום, 6 באפריל 2009, י"ב בניסן התשס"ט, בנוכחות העורר, ב"כ העורר והתוב"ץ.

הנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: